יהדות גאורגיה היא קהילה יהודית עתיקת יומין, ויש הסבורים, אף כי זו אינה דעת הרוב,^[1] כי ראשיתה עוד מימי חורבן בית המקדש הראשון וגירוש היהודים מארץ ישראל על ידי נבוכדנצר, שבא בעקבותיו. היהודים הגאורגים חיו באופן מסורתי בנפרד, ברובע היהודי שבכל עיר או כפר, שנקרא “שכונת היהודים”, ושם בדרך כלל נמצאו כל מבני הקהילה. קהילת יהודי גאורגיה מורכבת משתי קהילות נפרדות:

• קהילת היהודים המקומיים, “הגאורגים”, שהתיישבו בגאורגיה כבר בתקופה הקדומה, והיוו את רוב יהודי המדינה;
• קהילה קטנה של יהודים אשכנזים, שברחו ממקום מושבם בזמן מלחמת העולם השנייה, ואף מעט לפני כן, והתיישבו בטביליסי, בירת המדינה. בפי היהודים המקומיים הם נקראו “אשכֶּנַזימֶבּי”.
• קהילה של יהודים הרריים.

הקהילה, שנאמדה בכ-100,000 איש בשנות ה-70 של המאה ה-20, הייתה מורכבת ברובה המכריע מיהודים גאורגים (מקומיים) וממיעוט של אשכנזים. רוב בני הקהילה עלו לישראל ממניעים אידאולוגיים במטרה להגשים את חלומם עתיק היומין לעלות לארץ הקודש. חלקם היגרו מישראל לארצות הברית, לרוסיה, לבלגיה, לאוסטריה, לספרד ולמדינות נוספות, ממניעים כלכליים.

מתוך ויקיפדיה.